אירוח בבית של רונלדיניו – אגדת הכדורגל הברזילאי

"אני חי ונושם פוצ'יוולי למעלה מעשור, הכולל טורנירים בארץ ובחו"ל והשתתפות בליגה המקומית.
כמו כולם, כשרק הכרתי את הענף כל מה שרציתי זה פשוט לשחק, אבל ככל שהיכולת עלתה כך גם יצר התחרותיות והתיאבון להגיע להישגים ברמה האישית והמקצועית..
לפני 5 שנים הגיע נקודת המפנה בגישה שלי לענף, החלטתי להפוך את חיי ב-180 מעלות והצבתי לעצמי מספר מטרות כאשר אחת מהן הייתה להפוך להיות שחקן פוצ'יוולי מוביל בארץ.
כצעד משמעותי ראשון התחלתי להתאמן באינטנסיביות באופן עצמאי, במשך חצי שנה עבדתי יום יום עד שהצלחתי להשיל קרוב ל-20 קילו ממשקלי, להיכנס לכושר משחק ולהגיע להתמודדות על אליפות הארץ בטורניר בו שיחקתי יחד עם מאור האס, שהיה אז בחור בן 20.
את הטורניר סיימנו כאלופים אחרי שלא איבדנו אפילו מערכה אחת לאורך כל הטורניר ואפילו זכינו לנצח בגמר את הצמד הטוב ביותר בהיסטוריית הענף, אמיר זוהר ומתי פול.
אחרי ההישג הזה הגיע השלב הבא שהיה כניסה לליגת הפוצ'יוולי הבכירה של ישראל יחד עם אוהד אפרת, שהציע לי להצטרף לקבוצה שבה אני משחק עד היום.
העלייה ברמת המשחק וההישגים הנלווים הביאו איתם את הביטחון העצמי וחיזקו את האמונה שאפשר וכדאי לחלום בגדול, ומי שרוצה לחלום בגדול בענף הפוצ'יוולי, כדאי שיגיע לברזיל, וזה היה בדיוק הצעד הבא.

מי שדחף אותי בזמנו להצרף אליו ולטוס לברזיל היה בחור צעיר שבזמנו היה יחסית אלמוני בענף, רון בן-ישי.
את רון ראיתי לראשונה לפני כ-5 שנים בחוף פרישמן משחק עם חברים שלו מיבנה,
קשה היה לפספס את הפוטנציאל שלו מהמבט הראשון.
ניגשתי אליו לרשת והצגתי את עצמי וביחד הלכנו לחוף פרישמן לעשות לו את ההכרות הראשונית עם החבר'ה המובילים של הענף.
בעזרת היכולות האישית על החול והאישיות המדהימה שלו מחוץ למגרש, הוא הצליח במהירות להפוך לאחת הדמויות הכי משפיעות על ענף הפוצ'יוולי בארץ ובאירופה.
כעבור מספר שנים כאשר החברות ביננו התחזקה, רון הציע לפסקל שמידט (אחד השחקנים הטובים בארץ) ולי לטוס ביחד לבירת הפוצ'יוולי העולמית שבריו דה ז'ניירו.
עקב עומסי עבודה הייתי מאוד קרוב לוותר על הטיול, אך למזל דברים הסתדרו ויצאנו ביחד למסע, שבעיני הוא אחד מנקודות המפנה הכי חשובות בהיסטוריה של הענף בארץ.

לא אשכח שכשבוע לפני הטיול ישבנו כמו בכל יום, כל החברים/שחקנים בחוף פרישמן ורון אמר לכולם בביטחון גמור שאנחנו הולכים לטוס לריו ולהתארח בביתו של רונלדיניו,
כמובן שכולם הגיבו בגיחוך וציניות אבל המציאות עמדה לתת תשובה אחרת…

בחמש וחצי בבוקר נחתנו בריו דה ז'ניירו ולא חלפו יותר משעתיים עד שכבר היינו על החול, באימון פוצ'יוולי אצל אדוארדו פאפל שנחשב לאחד השחקנים הוותיקים והמכובדים בברזיל.
מאותו רגע נכנסנו לשגרה שכללה 2-3 אימונים מדי יום, אצל מגוון המאמנים המובילים בריו.

כשבוע לאחר מכן נרשמנו לטורניר פוצ'יוולי בריו שכלל את השחקנים הכי טובים בעולם,
רון ופסקל שיחקו ביחד ואני שיחקתי עם שחקן מקומי (שבדיעבד הסתבר שמדובר באחד החברים הכי טובים של רונדליניו).
רון ופסקל הפגינו בטורניר יכולת חסרת תקדים שהפתיעה את כל הצופים ואפילו הצליחו לתדהמת כולם לעלות שלב, עד שהודחו בסופו של דבר על ידי אחד הזוגות הגדולים בהיסטוריית המשחק, אדוארדיניו ומרסליניו בתוצאה המכובדת 18-14.
אין ספק שהם הביאו הרבה מאוד כבוד לישראל.
כעבור כמה ימים ירדנו לשחק בחוף ביחד עם אחת מבכירות השחקניות בברזיל ובעולם וחברה טובה שלנו, בחורה בשם ג'וזי סוזה.
לאחר שסיימנו לשחק נכנסו למים ונרגענו קצת כולנו ביחד, ואז הגיע הרגע המדהים בו ג'וזי בישרה לנו שרונלדיניו מזמין אותנו להתארח אצלו, לצאת לכיוון ביתו ממש באותו הרגע.
לא חשבנו יותר מדי, עלינו על מונית ויצאנו לדרך.
במהלך הנסיעה אני וכר שעוד פקפקנו שזה באמת הולך לקרות אבל ככל שהתקרבנו לשכונת המגורים שלו האסימון התחיל ליפול.
הגענו אל פתח הבית, השומר פתח את הדלת ואז ראינו אותו יושב בשולחן מוקף חברים, שותים בירות, מנגנים ושרים, מסוג הרגעים שנחרטים בזיכרון והתמונה של הרגע הזו תמיד מעלה חיוך רחב על פניי.
חיוך ענק נדבק לכולנו על הפנים וניגשנו להציג את עצמנו ולהגיד שלום, קבלת הפנים שזכינו לה הייתה פשוט מדהימה בכל מובן, התחלנו לדבר קצת על תל-אביב והרבה על פוצ'יוולי וכמובן שהזמנו אותו להגיע לתל אביב ולהתארח אצלנו (דבר שקרה שנתיים לאחר מכן).
אחרי שישבנו ושתינו קצת יצאנו לחצר שלו והתחלנו לשחק פוצ'יוולי במגרש הביתי שלו, ועם כל זה לא מספיק, באותו היום בילו איתו בביתו ועל המגרש נטליה גיטלר – השחקנית הטובה בעולם, ג'וזי סוזה, ג'אפה ואנדרסון אגיה.

אחרי כמה שעות של אווירה טובה והרבה משחקים הוזמנו להתיישב מול הטלוויזיה, לצפות במשחק ליגת האופות בין יובנטוס לברצלונה ולאכול ארוחת ערב שהכין הטבח המקומי.
זה לא נתפס שישבנו עם קפטן ברצלונה ונבחרת ברזיל לצפות במשחק של קבוצתו האהובה.
כשהגיע הערב נפרדנו לשלום, לא לפני שקיבלנו הזמנה להגיע אליו שוב למסיבה שהוא עורך בבית שלו ביום שישי שלאחר מכן.
היינו מאושרים לקבל את ההזמנה הנוספת ומה שקרה במסיבה זה כבר סיפור גדול ואחר בפני עצמו, סיפור לפעם הבאה.